<h1>הלכות שמחות למהר"ם מרוטנבורג סימן מ"ט</h1>
<h2>דף כב:</h2>
ורבי אברהם ב"ר דוד כתב וזה לשונו על כל המתים כולן נכנס לבית השמחה לאחר ל' יום, על אביו ועל אמו לאחר י"ב חודש, אמר רבה בר רב הונא ולשמחת מריעות וכו', פירוש ללישנא קמא דרב הונא סבירא ליה דסעודת הרשות הוא דאסור אבל לסעודת מצוה מותר ליכנס תוך ל' יום, ואקשינן ליה וסליק בקושיא, ואמימר מוקי לה בלישנא אחרינא ולשמחת מריעות מותר ליכנס לאלתר, כלומר שאין שמחה בסעודת הרשות כמו שיש בסעודת מצוה, ועמדו דברי אמימר בפורענותא אבל בארישותא לא, כלומר ששמחת מריעות עצמה שהיא מותרת בפורענותא אם עשה סעודה לחבירו תחילה ועכשיו הוא רוצה לפרעו ולשלם גמולו מותר לאלתר, אבל בארישותא כלומר הלואה שיתחיל הוא תחילה לחבירו אסור, כמו האיש אשר אתה נושה בו (דברים כ"ד י"א), [מתרגמינן] דאת רשי ביה, וקשיא לי הא דתניא באבל רבתי (פרק ט') על כל המתים אסור ליכנס לבית המשתה עד ל' יום על אביו ועל אמו עד י"ב חודש אלא אם כן היתה לשם שמים, משמע מהכא דסעודת מצוה יש בו היתר יותר מסעודת הרשות, ואפשר דהאי לשם שמים דשרי ליה הכא כגון שהיה משיא יתום ויתומה או עני ועניה לשם שמים, שאם לא יעשה הוא ולא יכנס שם יבטל המעשה, אבל בנישואי עשיר שהזמינו כדי להתכבד בו אסור ליכנס שם, ובירושלמי (מו"ק פ"ג ה"ה) יש אם היתה חבורת מצוה או קידוש החודש מותר, חבורת מצוה כגון פסח וחבורת אכילת קדשים ואכילת מעשר שני בירושלים, וכן כל דבר שצריך הוא עצמו לעשותו אע"פ שהוא אוכל בחבורה ויש שם משתה ושמחה מותר, וכל זה לא התירו אלא מל' ואילך באביו ואמו, אבל תוך ל' לכל סעודה שבעולם אסור, והרי אפילו לישא אסור כדאיתא לקמן (כ"ג א') כל ל' יום לנישואין עכ"ל, ורבי אבי העזרי כתב דהא דאמרינן על אביו ועל אמו אינו נכנס לבית השמחה עד י"ב חודש, דאפילו אם היתה שנה מעוברת די לו בי"ב חודש, מדקתני י"ב חודש ולא קתני שנה, ודוקא לסעודת שמחה אבל לילך לברכת נישואים וברכת אירוסין מותר מיד לאחר שבעה שהרי אין שם שום שמחה ולא ריקוד ולא טפוח [ושחוק]. ורבי אב"ן כתב לאחר ל' דוקא ולא נתן טעם לדבריו. גרסינן בירושלמי (שם) על כל המתים כולן אסור לילך בסחורה עד ל' יום, על אביו ועל אמו עד שיגערו בו חביריו ויאמרו צא עמנו, ודוקא לילך בסחורה לארץ מרחקים בשיירא דאיכא פרסום וכעין שמחת מריעות אבל כל שאר משא ומתן שרי לאחר שבעה.
